בתביעה נגד מועצה מקומית נטען להפרה חמורה ובוטה של חוקי העבודה, בראשם חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

החברה טענה כי התפקיד פוצל משיקולים מקצועיים, אך השופט שוכנע שהעניין קשור גם להיותה של העובדת אישה. בנוסף, החברה פיטרה את התובעת ללא שימוע מיד

בית הדין הארצי לעבודה קבע שהעובדת נהגה בחוסר תום לב וגרמה למעסיק עגמת נפש.

נגד מנהלת הגן הוגש כתב אישום על כך שמסרה תלושי שכר שאינם משקפים את ניצול ימי החופשה של העובדים בפועל. היא הוכיחה שהייתה אי הבנה

רק אחרי שפוטרה גילתה העובדת על הבשורה וסיפרה על כך למעסיקה. במצב כזה החוק מחייב לקבל היתר מהממונה, אלא שאת המהלך הזה ביצעה המעסיקה כעבור

הובהר כי כאשר מעסיק מפר את חובתו לנהל פנקס שעות עבודה בית הדין לעבודה רשאי לפסוק לעובד את המקסימום האפשרי.

החברה המעסיקה טענה כי שכרו של העובד כלל רכיב גלובאלי עבור שעות נוספות, כיוון שמדובר במשרת "אמון אישי", אולם השופטת לא שוכנעה שהתובע היה כה

מעבר לטענותיו בדבר קיפוח זכויותיו, טען האיש כי הוציאו אותו לפנסיה מוקדמת רגע לפני גיל הפרישה בגלל מצבו הבריאותי.

הנהג טען כי החברה לא שילמה לו על שעות נוספות וחישבה את פיצויי הפיטורים שלו על בסיס שגוי.