לקוחות נכבדים,
להלן עדכוני פסיקה וחקיקה מהחודש החולף.
תוכן עניינים
רפורמת "דרך שווה" בתחבורה הציבורית
תוכן עניינים
רפורמת "דרך שווה"
בתחילת החודש (1.8.2022) נכנסה לתוקף רפורמת "דרך שווה" במסגרתה אוחדו תעריפי הנסיעות בתחבורה הציבורית.
במסגרת הרפורמה בוטלו פערי מחירים ואף בוטלה לחלוטין אופציית תשלום במזומן עבור נסיעה. כמו כן, בוטלה הנחת הערך הצבור שמקבל כיום כל מי שטוען את כרטיס הרב קו בסך 20%.
עיקרי הרפורמה
- עלות כרטיסיית חופשי חודשי לכל המדינה תהיה 225 ש"ח, (למעט קווי אילת והערבה).
- ביישובי הפריפריה תינתן האפשרות לרכוש כרטיס חופשי חודשי בעלות של 99 ש"ח לטווח נסיעה של עד 40 ק"מ (יישובי גוש דן, ירושלים, חיפה, השרון וחוף הכרמל, לא יוכלו להנות מהכרטיס המוזל אלא רק מן האפשרות של חופשי ארצי ב-225 ₪).
- צעירים בגילאי 5-18, גמלאים, בעלי מוגבלויות ואזרחים ותיקים בני 62-74 יהנו מהנחה של 50% (הן על חופשי חודשי והן על נסיות בודדות).
- אזרחים ותיקים בני 75 ומעלה יהנו מנסיעות חינם.
נסיעות בודדות
אוטובוס / רכבת קלה
- נסיעה מקומית בודדת – 5.5 שקלים
- נסיעה אזורית – 12 שקלים
- נסיעה בין- עירונית – 16 שקלים
- נסיעה של מעל 120 ק"מ – 27 ₪
*נסיעות לאילת יחושבו לפי תעריפים מיוחדים.
רכבות
- נסיעה מקומית בודדת- 9 שקלים
- נסיעה אזורית (עד 40 ק"מ) – 18 שקלים
- נסיעה בין עירונית (עד 120 ק"מ) – 27 ₪
- נסיעה מעבר ל-120 ק"מ – 48 ש"ח.
נדגיש כי במסגרת הרפורמה בהחלט יתכן מצב בו חלק מהנוסעים ישלמו יותר ואילו חלק ישלמו פחות ממה ששילמו עד כה, מה שישפיע במישרין על החזרי הנסיעות ממקום העבודה;
לדוגמא: נוסע אשר מתגורר ועובד באותה עיר שילם עד היום 146 ₪ עבור חופשי חודשי. כעת יהיה עליו לשלם 225 ₪
לעומת זאת, עובד אשר שילם חופשי חודשי בסך 292.5 מאזור השרון לאזור המרכז, ישלם כעת 225 ₪ בלבד בעבור חופשי חודשי.
נבהיר, אם נקבע בהסכם העבודה החזר גבוה יותר מזה שקבוע בצו ההרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה, זכאי העובד להמשיך ולקבל את הסכום הקבוע בהסכם המטיב ולא את הסכומים הנ"ל, על מנת למנוע מצב של הרעת תנאים.
תאונת עבודה בזמן פעילות נלווית
עבל (ארצי) 1694-09-21 המוסד לביטוח לאומי נ' תמרה בר
מבוא
פעילות נלווית לעבודה היא עניין שגרתי כמעט בכל מקום עבודה; ימי עיון, כנסים, ימי גיבוש ועוד.
לא פעם עולה שאלה בדבר תאונה אשר מתרחשת במסגרת אירועים מסוג זה ומה המשמעות שלה מבחינת יחסי העבודה.
בפסיקה שבנדון מדובר בעובדת של רשות האוכלוסין וההגירה אשר השתתפה בהשתלמות מטעם עמותה במלון בים המלח. במסגרת אותה פעילות החליקה העובדת במדרגות בית המלון ושברה את רגלה.
התובעת הגישה תביעה לדמי פגיעה לביטוח הלאומי, אולם המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בפגיעה שלה כתאונת עבודה, מה שגרם לעובדת לערער על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה.
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" של העובד "אצל מעבידו או מטעמו".
בפסיקה נקבע שגם תאונה המתרחשת במהלך "פעילות נלווית לעבודה" יכולה להיחשב כתאונת עבודה, הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה
טענת המוסד לביטוח לאומי: ההשתלמות במסגרתה נפגעה העובדת אינה נחשבת "פעילות נלווית" לעבודה, מדובר בפעילות נופש המשולבת בתכנים אשר נקבעו ע"י העמותה לקידום מקצועי ואינטרס המעסיק ומעורבותו בתכני ההשתלמות רופפים ודלים ביותר.
קביעת בית הדין האזורי
ההשתלמות אורגנה על ידי העמותה בה חברה העובדת; העובדת נרשמה ביוזמתה להשתלמות והגיעה אליה עצמאית. העובדת שילמה סך של 500 ₪ לצורך השתתפות בהשתלמות.
כמו כן, המעסיק הוא שנושא בתשלום דמי החבר השנתיים לאגודה, ולו האינטרס שהעובדת תצא להשתלמויות שמעשירות את הידע שלה. הממונה הישירה אישרה את השתתפותה בהשתלמות, ימי ההשתלמות נזקפו כימי חופשה על חשבון העובדת.
לאור האמור, פסק בית הדין האזורי כי העובדת עמדה במבחני הפסיקה והכיר בהשתלמות שבמהלכה שברה את רגלה כ"פעילות נלווית".
פסיקת בית הדין הארצי בערעור
בגדר "פעילות נלווית לעבודה" תתכנה פעולות של נופש, לימודים ואף אירועים חברתיים. הכל נבחן בהתאם לנסיבות, מתוך הכרה באינטרס של המעסיק באותה פעילות נלוות ובשים לב למבחנים של סבירות.
בשלב ראשון על ביה"ד לבחון את מסגרת הפעילות שבו נפגע העובד ומידת זיקתה לעבודה, ובשלב השני נבחן האירוע התאונתי הספציפי שבו נפגע העובד. בשלב השני, במהלך בחינת הקשר הסיבתי בין "האירוע התאונתי" לבין ה"אירוע המוכר", יש לבדוק האם הוכח כי פעילות הפנאי במהלכה התרחש ההלכה היא כי יש לבחון באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו או למקצוע של העובד, העידוד שנותן המעסיק להשתלמות ומידת ה"ענין" שיש למעסיק בהשתלמות, מעבר למבחני עזר נוספים שנקבעו בפסיקה.
במקרה זה, כבר בשלב הראשון בו נדרשת הוכחת קשר ישיר בין ההשתלמות לעבודה לא עמדה המשיבה בנטל ההוכחה. אמנם המשיבה נרשמה להשתלמות בהמלצת הממונה הישירה אך לא הייתה חובה עליה להשתתף בה; ההשתלמות לא נועדה לסקטור מסוים אלא היתה כללית; למעסיק לא היה אינטרס מיוחד בהשתלמות שאיננה קשורה לליבת עיסוקה של העובדת, אלא כהעשרה כללית שעשויה לסייע לתפקוד של כל עובד במגוון תפקידים ולאו דווקא לעובד בתפקיד ניהול.
זאת ועוד, משניתנה לעמותה אוטונומיה להחליט על סוג הפעילות בה יהיו העובדים מעורבים ועל אופיה, ניתקה הזיקה הישירה בין פעילות העמותה למעסיק וממילא ניתקה אף הזיקה בין האירוע לבין היותו אינטרס של המעסיק וככזה "פעולה נלווית" לעבודה; קביעת ביה"ד האזורי כי משהמעסיק משלם את דמי החבר לעמותה עומדת המשיבה במבחן של מימון הוצאות ההשתלמות על ידי המעסיק, נדחתה ונומקה כי אין מדובר בהשתתפות במימון פעילות הרווחה במישרין, אלא בעקיפין באמצעות תשלום דמי חבר לעמותה.
לאור כל האמור, הוחלט כי ההשתלמות שבמהלכה נפגעה העובדת אינה נופלת בגדר פעולה נלווית לעבודה, וכפועל יוצא מכך האירוע התאונתי אינו בגדר פגיעה בעבודה.
חקיקה ועדכונים
שלילת פיצויי פיטורים מלאים מעובדת שגנבה סחורה ממעסיק
סע"ש (חיפה) 47824-01-21 תמנון טקסטיל בע"מ נ' אורזו'אן אבו אלניל
לא אחת נשאלת השאלה באילו מצבים ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים. בטרם נדון בפסיקה נדגיש כי שלילת פיצויי פיטורים, הגם כשמדובר בעובד שנתפס במעשה פלילי, תיעשה רק לאחר פסיקה של בית הדין לעבודה ולא על דעת המעסיק.
במקרה שבנדון מדובר בתביעה של חברת אופנה כנגד עובדת שהועסקה בחנות כאחראית משמרת משך תקופה של 3 שנים. האשמה מסוג זה מטילה על מעסיק נטל מוגבר; על פי הפסיקה, כאשר צד בהליך אזרחי מבקש להוכיח, מעשים בעלי אופי פלילי, עליו לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב יותר ממה שדרוש בהליכים אזרחיים. כלומר, במקרים מעין אלו דרושה מידת הוכחה מוגברת ולא די בהוכחה במאזן הסתברויות כנדרש במשפט האזרחי
החברה ביססה את טענת הגניבה על שתי ראיות:
- הראשונה – הודאת העובדת במהלך הבירור בגניבות שעשתה;
- השניה – צילומי מצלמת האבטחה בהם ניתן לראות את העובדת לוקחת פריטים מהחנות מכניסה לשקית ונותנת לאנשים שזיהתה והיו מוכרים לה, מבלי שהיא משלמת עבורם בקופה.
במסגרת התביעה דרשה החברה שהעובדת תשיב לה את שווי הגניבה בסך של 15,000 ש"ח, ובנוסף תישא בעלות שהשקיעה באיתור הגניבה. עוד ביקשה החברה לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים שהפרישה לטובת העובדת במשך כל תקופת העסקתה לקופת הגמל.
בית הדין לעבודה פסק כי אמנם הוכיחה החברה כי אכן מדובר בגניבה, אולם לא השתכנע בדבר עלויות הסחורה הגנובה להן טענה החברה ועלויות השקעתה באיתור הראיות.
לסיכום, בית הדין לעבודה חייב את העובדת בתשלום בסך של 1,660 שקלים עבור שווי הפריטים שנגנבו + הוצאות המשפט בסך של 7,000 שקלים.
כמו כן, הטיל בית הדין צו המופנה כלפי חברת מגדל חברה לביטוח בע"מ, המורה לה להעביר לחברה את הסכומים שנצברו בקופ"ג לפיצויים ע"ש העובדת בגין תקופת עבודתה בחברה (אוגוסט 2017 עד אוגוסט 2020).
