במדינת ישראל, כל עובד בעל ותק של שנה ומעלה, זכאי לקבל דמי הבראה. למעשה, התשלום מבוצע בשנת העבודה השנייה, אז העובד מקבל את דמי ההבראה לאותה שנה, וגם רטרואקטיבית לשנה הראשונה.

מה הם דמי הבראה?

דמי הבראה הם תשלום עבור ימי היעדרות, כאשר לקטגוריה של היעדרות נכנסים גם ימי היעדרות בגלל חופשה שנתית, ימי מחלה, חופשת לידה ותאונת עבודה. למעשה החוק הזה נותר בכדי שלעובד תהיה זכות להישאר בבית כאשר הוא חולה, ולא ייאלץ להגיע לעבודה חולה, רק בשביל לא להפסיד ימי עבודה (וכסף).  חופשה ללא תשלום לא נכנסת לקטגוריה של דמי הבראה.

מה המקור של דמי ההבראה?

דמי הבראה נקראים כך משום שפעם נהגו לשלוח אנשים לנפוש בבית הבראה. בינינו, זה נשמע דווקא די מפתה, במיוחד בתקופות עמוסות כל כך כמו שאנו חווים בעולם המודרני.

באיזו תקופה נהוג לשלם דמי הבראה?

חברות רבות נוהגות לשלם בחודשי הקיץ, אך זאת איננה גזירה בגדר חובה, וכל חברה יכולה להחליט על מועד שנוח לה יותר.

האם כל העובדים מקבלים בדיוק את אותו סכום?

החישוב לדמי הבראה הוא זהה עבור כולם: מספר ימי ההבראה שחושבו בהתאם לזכאות העובד כפול התעריף ליום הבראה, כפול היקף המשרה שלו. למרות שהנוסחה זהה, הסכומים משתנים. מאחר ודמי ההבראה מחושבים לפי וותק של העובד, לפי המשכורת שלו ולפי היקף העבודה שלו. ברור שאדם שעובד עשר שנים בחברה, במשרה מלאה, ומרוויח עשרים אלף שקלים, יקבל דמי הבראה גבוהים מבחור שעובד שנתיים באותה חברה, בחמישים אחוז משרה, ובשכר נמוך יותר.

כמה דמי הבראה מגיעים לכל עובד?

החישוב הוא כזה:

שנה אחת של וותק בחברה – חמישה ימי הבראה.

שנתיים עד שלוש – שישה ימי הבראה.

ארבע עד עשר שנים –  שבוע שלם

11- 15 שנים – שמונה ימי הבראה.

16 – 19 שנים – תשעה ימי הבראה.

עשרים שנים ומעלה – עשרה ימי הבראה.

האם בכל החברות החישוב זהה?

לא. למשל, עובדי ההסתדרות מקבלים הרבה יותר- מהשנה הראשונה מקבלים זכאות לתשעה ימי הבראה. חברות ממשלתיות משלמות לעובדים שבעה ימי הבראה, כאשר הם צוברים רק שלוש שנות עבודה.